מהקלפי ועד ההשבעה: איך מקימים ממשלה בישראל, שלב אחר שלב
אחוז החסימה, ההמלצות לנשיא, המנדט והמשא ומתן הקואליציוני: הסבר פשוט על הדרך הארוכה מיום הבחירות ועד שממשלה חדשה נכנסת לתפקיד.
בלילה שאחרי הבחירות, כשמתפרסמים המדגמים בטלוויזיה, נראה לעיתים קרובות שהכל כבר ברור. אבל מי שעוקב אחרי הפוליטיקה הישראלית יודע שהרגע הזה הוא רק ההתחלה. בין ספירת הקולות לבין השבעת ממשלה חדשה יכולים לעבור שבועות ולפעמים חודשים, מלאים במשא ומתן, בפגישות לילה ובהפתעות. השיטה הישראלית, שמבוססת על בחירות יחסיות ארציות וממשלות קואליציוניות, יוצרת תהליך מורכב שלא תמיד קל להבין. המאמר הזה מסביר את השלבים העיקריים בדרך מהקלפי ועד הממשלה.
שיטת הבחירות: יחסית וארצית
בישראל בוחרים במפלגות ולא במועמדים אישיים, וכל המדינה מהווה אזור בחירה אחד. המשמעות היא שמספר המושבים שכל מפלגה מקבלת בכנסת, מתוך מאה ועשרים, יחסי לחלק שלה מסך הקולות הכשרים. אין מחוזות בחירה ואין נציגים של אזורים גיאוגרפיים מסוימים.
כדי להיכנס לכנסת, מפלגה צריכה לעבור את אחוז החסימה, שקבוע בחוק. מפלגות שלא עוברות אותו לא מקבלות אף מושב, והקולות שניתנו להן למעשה הולכים לאיבוד. זו אחת הסיבות לכך שמפלגות קטנות נוטות להתאחד לפני בחירות, ושבימים האחרונים לפני הבחירות נשמעות קריאות לא לבזבז קולות.
מנגנון נוסף שחשוב להכיר הוא הסכמי עודפים. שתי מפלגות יכולות לחתום על הסכם שלפיו הקולות העודפים שלהן, שלא הספיקו למושב שלם, יחוברו יחד לצורך חלוקת המושבים האחרונים. ההסכמים האלה יכולים לשנות את התוצאה במושב אחד או שניים.
ספירת הקולות והתוצאות הרשמיות
המדגמים שמתפרסמים בערב הבחירות הם הערכה בלבד. הספירה האמיתית נמשכת לאורך הלילה ובימים שאחריו, כולל ספירת הקולות של חיילים, אסירים, אנשי סגל דיפלומטי, מאושפזים ובעלי צרכים מיוחדים, שמצביעים במעטפות כפולות. הקולות האלה נספרים מאוחר יותר ויכולים לשנות את התמונה במקרים של הפרשים קטנים.
ועדת הבחירות המרכזית היא הגוף שאחראי על כל התהליך, והיא שמפרסמת את התוצאות הרשמיות ומגישה אותן לנשיא המדינה. רק מרגע זה מתחיל באופן רשמי שלב הרכבת הממשלה.
ההמלצות לנשיא והטלת המנדט
אחרי פרסום התוצאות, נשיא המדינה מקיים התייעצויות עם נציגי כל הסיעות שנבחרו לכנסת. כל סיעה ממליצה על חבר כנסת שלדעתה צריך להרכיב את הממשלה, או בוחרת שלא להמליץ על אף אחד. ההתייעצויות האלה משודרות לרוב בשידור חי ומהוות רגע פוליטי מתוח.
על סמך ההמלצות, הנשיא מטיל את המשימה על חבר הכנסת שלדעתו יש לו הסיכוי הטוב ביותר להרכיב ממשלה. ברוב המקרים מדובר במי שקיבל את מספר ההמלצות הגדול ביותר, אבל לנשיא יש שיקול דעת מסוים. חבר הכנסת שמקבל את המשימה זוכה לפרק זמן מוגדר בחוק כדי להרכיב קואליציה, ויכול לבקש הארכה.
אם הוא לא מצליח, הנשיא יכול להטיל את המשימה על חבר כנסת אחר. ואם גם הניסיון הזה נכשל, החוק קובע מנגנון שבו רוב חברי הכנסת יכולים לבקש מהנשיא להטיל את המשימה על חבר כנסת מסוים. אם גם זה לא מצליח, ייתכן שהמדינה תלך לבחירות נוספות.
המשא ומתן הקואליציוני
אף מפלגה בישראל לא זכתה מעולם ברוב מוחלט של שישים ואחד מושבים לבדה. לכן כל ממשלה היא ממשלה קואליציונית, שמורכבת מכמה מפלגות. השלב הזה הוא לב התהליך, ולעיתים גם החלק הארוך והמסובך ביותר.
במשא ומתן הקואליציוני המפלגות דנות על כמה נושאים מרכזיים:
- חלוקת תיקי השרים ומשרדי הממשלה
- ראשות ועדות הכנסת החשובות
- קווי היסוד של הממשלה ועמדותיה בנושאים מרכזיים
- התחייבויות תקציביות לנושאים שחשובים לכל מפלגה
- חקיקה שהמפלגות מבקשות לקדם או לחסום
התוצאה של המשא ומתן נכתבת בהסכמים קואליציוניים, שהם מסמכים מפורטים שמחייבים את המפלגות. ההסכמים האלה מתפרסמים לציבור, וכדאי לקרוא לפחות חלקים מהם כדי להבין על מה הסכימו השותפים.
ההשבעה בכנסת
כשהמרכיב מצליח לגבש קואליציה של לפחות שישים ואחד חברי כנסת, הוא מודיע על כך לנשיא ולכנסת. הממשלה המוצעת מוצגת במליאת הכנסת, ראש הממשלה המיועד נושא נאום שבו הוא מציג את קווי היסוד ואת הרכב השרים, ומתקיימת הצבעת אמון.
אם הממשלה זוכה באמון הכנסת, השרים מצהירים אמונים והממשלה נכנסת לתפקידה. מאותו רגע הממשלה היוצאת, שהמשיכה לכהן כממשלת מעבר במהלך כל התקופה, מסיימת את עבודתה.
ממשלת מעבר: מה מותר ומה אסור
בתקופה שבין הבחירות להשבעה, ולעיתים גם קודם לכן, מכהנת ממשלת מעבר. היא ממשיכה לנהל את ענייני המדינה, אבל לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה עליה לפעול באיפוק ולהימנע ככל האפשר ממינויים בכירים ומהחלטות מרחיקות לכת שאינן הכרחיות.
העיקרון שעומד מאחורי ההגבלות הוא שממשלה כזו אינה נהנית מאמון של כנסת מכהנת, ולכן אינה צריכה לקבוע עובדות שימשיכו לחייב את הממשלה הבאה. עם זאת, בענייני ביטחון וחירום ממשלת מעבר פועלת בכל הסמכויות הנדרשות.
ממשלה צרה וממשלה רחבה
במשא ומתן הקואליציוני עולה לעיתים השאלה האם להקים ממשלה צרה, שנשענת על רוב מינימלי, או ממשלה רחבה עם יותר שותפים. לממשלה צרה יש לרוב יותר אחידות בעמדות, אבל היא פגיעה מאוד, כי כל חבר כנסת בודד יכול לאיים להפיל אותה. ממשלה רחבה יציבה יותר מבחינה מספרית, אבל דורשת יותר פשרות בין השותפים ויכולה להתקשות לקבל החלטות במחלוקת.
הדרך מהקלפי ועד ההשבעה בישראל ארוכה ומורכבת, והיא משקפת שיטה שמעניקה ייצוג רחב למגוון קבוצות בחברה אבל מחייבת פשרות ושיתופי פעולה. הבנה של השלבים, מאחוז החסימה ועד הסכמים קואליציוניים, עוזרת לקרוא את הכותרות ולהבין את הדרמות הפוליטיות שמתרחשות בכל מערכת בחירות. וחשוב מכל, היא מזכירה שהכל מתחיל בקול שכל אחד ואחת מאיתנו מכניסים לקלפי.